<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' ריעות ואחוה פ"א</h1>
<h2>דף טז:</h2>
מצוה להוכיחו בינו לבין עצמו, בנחת, אם יחטא לו או למקום, שנאמר [ויקרא י"ט], הוכח תוכיח [את] עמיתך, עד פעם שנייה ושלישית. ואפילו תלמיד לרב. ואומר הרב אליעזר ממיץ תלמיד לרב עד שיקבל וחבירו אפילו כשאינו מקבלו עד ק' פעמים. ולא יכלימנו ברבים, שכל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. וכן לא יקרא לו שם כנוי, שהוא בוש. ולא יזכר לפניו דבר שהוא בוש. בקש ממנו מחילה לא יהיה אכזר למחול. ובדבר שמים מצוה לפרסמו ולביישו, אם לא רצה לקבל בנחת. ומוכיחו עד שיכנו, כרב [ערכין ט"ז ע"ב]. אבל קיימא לן כר' יוחנן, דאמר עד שיעשה לו נזיפה. לא הקפידה תורה להוכיח, בדבר עצמו, אם לא ישטמנו בלב, אבל מחל בלבו ולא הוכיחו, מדת חסידות. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס בעונם, דכל ישראל ערבים זה בזה, ואפילו בספק יש לו למחות. ומסיק רי[ש] פרק המביא [ביצה ל' ע"א], שאם ברור לו שלא יקבל והעובר שוגג, טוב לו לשתוק אפילו באסורי דאוריתא דהנח שיהו שוגגין ואל יהו מזידין. אבל אם העובר מזיד וברור לו שלא יקבל, אף על פי כן הלעיטהו לרשע וימות.
יתומים קטנים הצריכים לאדם גדול, כל המקניטם ומכעיסם ומקללם ומכה אותם אפילו הם עשירים, ואפילו אלמנת מלך, יהרגו בחרב. וכן כרת ברית הקדוש ברוך הוא להם שעונה לקולם, שנאמר [שמות כ"ב], שמע אשמע צעקתו. אלא יזהר בכבודם וממונם יותר ממנו ולא יכאיב גופן בעבודה. אבל להורותם דרך טוב ותורה ודרך ישרה מותר ובלבד שינהלם ברחמים ולא ככל אדם. אחד יתום מאב ואחד מאם.
